דילוג לתוכן
שורשים וזמן
תקופת בית שני

הרודיון: ההר שהורדוס בנה לעצמו, הקבר שחיפשו ארבעים שנה והמורדים שישבו בו

הרודיון: ההר שהורדוס בנה לעצמו, הקבר שחיפשו ארבעים שנה והמורדים שישבו בו
במאמר הזה11 פרקים
  1. למה דווקא כאן
  2. הר שבנו בידיים
  3. הרודיון התחתון
  4. הבנאי הגדול של יהודה
  5. מה כותב יוסף על הקבורה
  6. אהוד נצר והגילוי של 2007
  7. התיאטרון והתא המלכותי
  8. המורדים בהרודיון
  9. הרודיון כמרכז מנהלי
  10. מה ההר הזה מלמד
  11. הערה על התאריכים

מכל המבנים שבנה הורדוס, המקדש המחודש בירושלים, מצדה, קיסריה והמבצרים במדבר, רק אחד נשא את שמו. הרודיון, הר בצורת חרוט קטום מדרום־מזרח לבית לחם, הוא גם המקום שבו בחר המלך להיקבר. במשך כמעט אלפיים שנה ידעו על כך רק מן הכתובים, ובמשך ארבעים שנה של חפירות חיפשו את הקבר בלי למצוא. כשנמצא לבסוף, הוא שינה את מה שידענו על המקום, ובאופן טרגי גם עלה בחייו של האיש שמצא אותו.

המאמר הזה עוסק בהרודיון כפרק בהיסטוריה: מה ניסה הורדוס לבנות, מה מספרים המקורות, מה גילו החפירות ומה קרה במקום אחרי מותו, בשני המרדות הגדולים נגד רומא.

למה דווקא כאן

יוסף בן מתתיהו, שהוא המקור העיקרי שלנו לחייו של הורדוס, מספר שבשנת 40 לפני הספירה, כשנמלט הורדוס מירושלים מפני הפרתים ובעלי בריתם החשמונאים, הותקף בדרכו דרומה וניצח את רודפיו בדיוק במקום הזה. כשחזר לשלוט כמלך בחסות רומא, בנה בנקודת הניצחון ארמון־מבצר והעניק לו את שמו.

הסיפור הזה, של ניצחון שהונצח בבנייה, מתאים לדמותו של הורדוס כפי שהיא עולה מן המקורות: שליט שחי בתחושת סכנה מתמדת, שבנה מבצרים בכל פינה של ממלכתו, ושרצה שיזכרו אותו. על הדרך שבה יש לקרוא את יוסף בן מתתיהו, ועל הסיבות לא לקבל כל מה שהוא כותב כפשוטו, אפשר לקרוא במאמר על יוסף בן מתתיהו.

הר שבנו בידיים

הרודיון בולט בנוף כי צורתו אינה טבעית. הורדוס בנה על פסגת גבעה קיימת מבנה עגול גדול, עם חומה כפולה וארבעה מגדלים, ואחר כך ערם סביבו עפר וסלעים עד שנוצר הר חרוטי שהסתיר את רוב המבנה. המגדל המזרחי, הגבוה מכולם, היה עגול ועבה, וכנראה שימש גם מגורים בקומותיו העליונות.

בתוך העיגול שבפסגה היו חצר עם גן, טרקלין, בית מרחץ בסגנון רומי וחדרי מגורים. הכול מצופה טיח וצבוע, חלק מן הקירות מעוטרים בציורי קיר. זה לא היה מבצר צבאי בלבד אלא ארמון קיץ ומקום מפלט, שאפשר להגן עליו ולחיות בו ברווחה.

הנגישות למים הייתה בעיה מרכזית, כמו בכל המבצרים של הורדוס במדבר. מערכת של בורות ותעלות אספה את מי הגשמים, ואמת מים הובילה מים ממעיינות באזור בית לחם אל רגלי ההר.

הרודיון התחתון

למרגלות ההר, בצד הצפוני, בנה הורדוס מתחם נרחב שנקרא היום הרודיון התחתון. היו בו ארמון גדול, בית מרחץ ובריכה ענקית שבמרכזה ביתן עגול. הבריכה, שגודלה מתקרב לשבעים מטרים על ארבעים וחמישה, שימשה גם לשחייה ולשיט ושימשה כמאגר מים.

שילוב כזה של מבצר על ההר ושל ארמון מפואר בעמק אופייני להורדוס. הוא הופיע גם ביריחו, שם בנה ארמונות חורף, ובמצדה, שבה הארמון הצפוני נבנה על מדרגות הצוק. הרודיון היה, במובן מסוים, המקום שבו הורדוס חיבר את כל העקרונות האלה בפרויקט אחד שנשא את שמו.

הבנאי הגדול של יהודה

הרודיון הוא חלק מתוכנית בנייה שאין לה אח ורע בתולדות הארץ בעת העתיקה. הורדוס בנה מחדש את בית המקדש והרחיב את הר הבית בתמיכת קירות עצומים, שחלק מהם נראה עד היום. הוא בנה את קיסריה, עיר נמל שלמה עם נמל מלאכותי, תיאטרון ומקדש לקיסר אוגוסטוס. הוא בנה ארמונות במצדה, ביריחו ובירושלים, והקים או חיזק שרשרת של מבצרים במדבר: הורקניה, קיפרוס, מכוור ואלכסנדריון.

הבנייה הזאת שירתה כמה מטרות בבת אחת. היא הפגינה את עושרו ואת קרבתו לרומא, היא סיפקה לו מקומות מפלט במקרה של מרד, והיא נועדה להשאיר אחריו מורשת. מעטים השליטים בעת העתיקה שהשאירו חותם פיזי כה רחב בארץ אחת, ועל רקע ציר הזמן של התקופה הוא בולט במיוחד, כמי ששלט כמעט ארבעים שנה ובנה בלי הפסקה.

מה כותב יוסף על הקבורה

הורדוס מת ביריחו בשנת 4 לפני הספירה, אחרי מחלה קשה. יוסף בן מתתיהו מתאר את מסע הלוויה: הגופה על מיטה מעוטרת בזהב ובאבנים יקרות, הכתר על הראש, בני המשפחה והצבא צועדים בעקבות המיטה, והמסע נע מיריחו אל הרודיון, ושם נקבר המלך.

התיאור הזה הוביל דורות של חוקרים לחפש את הקבר. ההנחה הרווחת הייתה שהוא נמצא בהרודיון התחתון, במתחם הארמון, כי שם יש די מקום למבנה קבורה מונומנטלי. חפירות שנערכו שם במשך שנים לא מצאו אותו.

אהוד נצר והגילוי של 2007

הארכאולוג אהוד נצר מן האוניברסיטה העברית חפר בהרודיון כבר משנות השבעים. הוא חיפש את הקבר בתחתית, ואחר כך הסיט את החיפוש אל מדרון ההר עצמו. בשנת 2007 הודיע שמצא את שרידי המאוזוליאום של הורדוס על המדרון הצפון־מזרחי: יסודות של מבנה קבורה מפואר, ושברי ארונות אבן מעוטרים, אחד מהם מאבן אדמדמה מעוטרת בפרחים, שלדעתו היה הארון של המלך.

הממצא עורר עניין עצום. הוא הראה שהורדוס תכנן את ההר עצמו כחלק ממבנה הקבורה, ושהקבר נבנה במקום בולט כך שייראה למרחוק. נצר הציע שבסוף ימיו של הורדוס, כשהמאוזוליאום הושלם, כוסה המבנה וההר קיבל את צורתו הסופית, מעין גלעד ענק.

בשנת 2010, בעת עבודה באתר, נפל נצר מגובה ונפצע. הוא נפטר מפצעיו כעבור ימים ספורים. מאז ממשיכים תלמידיו ועמיתיו בחפירה ובפרסום הממצאים. היו חוקרים שהטילו ספק בזיהוי הקבר, בשאלה אם הארונות שייכים להורדוס עצמו ובשאלה איך נראה המבנה המקורי. הזיהוי של המאוזוליאום מקובל על רוב החוקרים, גם אם פרטים רבים עדיין נתונים לוויכוח.

התיאטרון והתא המלכותי

בהמשך החפירות על המדרון, ליד המאוזוליאום, חשף צוות החפירה תיאטרון קטן, עם שורות מושבים לכמה מאות צופים. מעל המושבים נמצא חדר מפואר, מעין תא מלכותי, שקירותיו מעוטרים בציורי קיר. בין הציורים יש נופים, חלונות מצוירים ותמונות בסגנון שהיה מקובל באותה תקופה באיטליה, ככל הנראה מעשה ידיהם של אמנים שהגיעו מרומא או שהוכשרו בסגנונה.

הממצא הזה מוסיף פרט מעניין לתמונה. נראה שהתיאטרון שימש בעיקר לאורחים חשובים, ואולי לביקור של מרקוס אגריפס, ידידו של הורדוס ויד ימינו של אוגוסטוס, שביקר ביהודה בשנת 15 לפני הספירה. לפי הצעה של החופרים, כשהשלים הורדוס את הקבר ועיצב את ההר מחדש, התיאטרון כוסה ונקבר מתחת לסוללות העפר. כך הפך מקום של בידור לחלק מגלעד ענק לזכר המלך.

ציורי הקיר מן התא המלכותי הם מן הדוגמאות המשומרות ביותר של אמנות רומית מן התקופה בארץ. הם מראים עד כמה היה הורדוס שקוע בתרבות של רומא, ועד כמה רצה שאורחיו מן העולם הרומי ירגישו בביתו בבית.

המורדים בהרודיון

אחרי מות הורדוס והחלוקה של ממלכתו, הרודיון המשיך לשמש מבצר. במרד הגדול, בשנים 66 עד 70 לספירה, החזיקו בו מורדים. בשלב מסוים הם שינו את פני המקום: טרקלין הארמון שבפסגה הוסב, כפי הנראה, לבית כנסת, וזה אחד מבתי הכנסת הקדומים שנמצאו בארץ, מאותו דור של בית הכנסת שנמצא במצדה. אחרי נפילת ירושלים נכנע המבצר לרומאים. על מהלך המרד כולו אפשר לקרוא במאמר על המרד הגדול.

כשישים שנה אחר כך, במרד בר כוכבא, שב הרודיון לשמש את המורדים. הם חפרו בתוך ההר מערכת של מנהרות שחיברו בין בורות המים לבין נקודות יציאה נסתרות, כדי לנוע בלי להיראות ולתקוף מן המארב. במכתבים מתקופת המרד שנמצאו במערות מדבר יהודה מוזכר "הרודיס", וחוקרים רבים מזהים אותו עם המקום הזה, כאחד ממרכזי הפיקוד של המרד. על המרד הזה אפשר לקרוא במאמר על מרד בר כוכבא.

הרודיון כמרכז מנהלי

הרודיון לא היה רק ארמון וקבר. מקורות מן התקופה הרומית מזכירים אותו כמרכז של אחד המחוזות המנהליים של יהודה, טופרכיה בלשון התקופה. כלומר, היה זה גם מקום שממנו נוהלו הכפרים שבסביבתו, נגבו מסים והוחזק כוח צבאי. המעמד הזה מסביר למה המשיך המקום לשמש גם אחרי מות הורדוס, כשממלכתו כבר חולקה בין בניו ואחר כך עברה לשלטון ישיר של נציבים רומיים.

כשמורדי בר כוכבא השתלטו על הרודיון, הם תפסו אפוא לא רק מבצר אלא גם מרכז מנהלי מוכן, שאפשר היה לנהל ממנו את האזור. זה אחד ההסברים לכך שהוא מוזכר במסמכים מן המרד, ולכך שהמורדים השקיעו מאמץ כה רב בחפירת המנהרות בתוכו.

מה ההר הזה מלמד

הרודיון מכיל בתוכו כמעט את כל הסיפור של התקופה. הוא מבטא את השאיפה של מלך בחסות רומית להשאיר זכר נצחי, את העושר והטכנולוגיה של הבנייה ההרודיאנית, ואת המתח בין השליט לעם שלו. ואחר כך, באותו מקום עצמו, הוא מתעד את המרד נגד רומא, פעמיים, עד החורבן.

ההיסטוריה של המקום מלמדת גם משהו על הדרך שבה ידע נבנה. התיאור של יוסף בן מתתיהו היה ידוע תמיד, אבל רק חפירה עיקשת של עשרות שנים, שגם שינתה את כיוונה באמצע, הפכה אותו לממצא מוחשי. ועדיין, כמו בכל ממצא גדול, הוא פותח שאלות חדשות לא פחות משהוא סוגר.

הערה על התאריכים

כמה מן התאריכים שהוזכרו כאן הם הערכות. שנת הבנייה של הרודיון אינה מתועדת במדויק, ורוב החוקרים ממקמים אותה בין שנות העשרים לשנות העשר שלפני הספירה. גם שנת מותו של הורדוס, 4 לפני הספירה, היא המקובלת, אבל יש מי שמציעים תאריך מעט שונה. ההבחנה בין מה שמתועד לבין מה שמשוער חשובה במיוחד באתר שבו הסיפור והממצא מתערבבים כל כך. רקע רחב לתקופה נמצא בציר הזמן של ימי בית שני.

על הכותב

יונתן אלרואי

כותב היסטוריה יהודית. עוקב אחרי מקורות ראשוניים, ממצאים ומטבעות, ומנסה להבין מה באמת ידוע ומה רק סיפור שחזר על עצמו מספיק פעמים.